The warrior Ariel Sharon

The Israeli military and political leader, Ariel Sharon has died, after 8 years in a coma following a stroke. Like all military and other leaders, he was not always successful in what he set out to achieve, but there can be no doubt that Ariel Sharon z”l is one of those rare individuals who achieved much, both in the field of military endeavour, and later in politics.

Ariel Sharon was a man respected by the political realists of the Right and hated by the pro-Islam Left, already Leftist websites are hard at work smearing Ariel Sharon, his record and his legacy. Expect much more of the same over the next few days, it’s time for a Leftist ‘two minute hate’.

Ariel Sharon’s military record was impressive and he rose quickly from the War of Independence and was one of the fathers of the Israeli Special Forces. His political career was, to say the least, pugnacious and not always successful, but one of his great legacies is the Separation Barrier, which has saved Israel from countless Muslim suicide bombers and prevented regular carnage being visited again on Israeli civilians.

This piece from Harry’s Place by Marc Goldberg, sums up the highs and lows of a long military and political career.

Mr Goldberg said:

“Ariel Sharon was a man whose military career created the ethos of the Israel Defence Forces and laid the backbone for her extraordinary Special Forces. Ariel Sharon went from being a platoon commander during Israel’s War of Independence to creating Unit 101, the IDF’s first Special forces unit from scratch. He was only 23 at the time and already held the rank of Major. He moved on to command the fledgling Paratroopers during their heyday as the tip of the IDF spear, tasked with launching punitive operations into neighbouring enemy countries.  He seemed to personify the aggressive might of the IDF.

He spearheaded the invasion of the Sinai Desert during the 6 Day War. During that conflict he held the rank of general and commanded an armoured division. His tanks battered and then broke the Egyptian army as it raced to the Suez Canal. During the Yom Kippur War, after having retired from active military service, Sharon served as a reserve commander of an armoured division and showed his mettle at a time when his country needed him the most. While all was at crisis point it was Ariel ‘Arik’ Sharon who forced a crossing of the Suez Canal and surrounded the Egyptian 3rd Army forcing the Egyptians to accept ceasefire terms. In strategic terms his successful crossing simply cannot be overstated.

But within all of the good in his military career lie scars that haunt both him and the State of Israel. It is the way of all successful generals that their greatest strength is also their greatest weakness. Sharon was an aggressive general in the mould of a general Patton or Napoleon. He attacked the enemy.

This attacking instinct led him to make mistakes that almost destroyed his career. As well as being the most famous and successful unit in IDF history, Unit 101 was also the bloodiest. The shockingly high body count resulting from their operations led to the unit being folded into the Paratroopers after a mere year and a half. The biggest stain on 101 was an operation in the Jordanian town of Qibya where 69 civilians were killed by Sharon’s forces. Though the battle at the Mitla Pass has been included in the annals of IDF history it was a battle that need not have been fought. The fight was as bloody as it was unnecessary. His military career stalled because of it. Though it was to take off once again during the tenure of Yitzhak Rabin as Chief of Staff.

Something particularly worth hi-lighting when considering his later disengagement from Gaza is that Sharon ended his military career as the commander of the Southern Region. During this period he successfully put down an uprising in Gaza using his particular talent for low intensity conflict.”

Read the rest at: http://hurryupharry.org/2014/01/11/the-passing-of-a-warrior/

The article by Mr Goldberg is very fair and covers both the positives and negatives of Ariel Sharon’s life and career. He is correct when he said that Ariel Sharon and his military and political actions will be the subject of debate for years to come.

However, where I would disagree with Mr Goldberg is on his praise of Ariel Sharon’s support for disengagement from Gaza. This disengagement involved the forcible eviction of Jewish towns, such as Gush Katif, which were well established, productive and well run, and the handing over of Gaza to a bunch of savages, who’ve turned it into a violent war-like shariah zone.

It may have looked like a good ‘land for peace’ deal to the politicians at the time when Gaza was handed over, but peace has not been the outcome. I believe, counter to Mr Goldberg’s point of view, that this was a mistake that will have long term consequences. Although managing the Islamic savages of Gaza in as humane a way as militarily possible, while protecting the Jewish population of Gaza may have been very difficult, allowing Gaza to become full of head-cases with rocket launchers that can hit significant parts of Israel, is looking more and more like a grave political error.

However, now is not the time to remember the mistakes that all men make, but instead to remember a man who fought hard for his country, on the battlefield, in the operations room and in the debating chamber, and I would like to end this piece by wishing the Sharon family the traditional Jewish blessing that is said on hearing of a death, which is may they have a long life and hold the memory of this patriot for a blessing.

Here is an electronic Hebrew translation of the above article for the benefit of my Israeli readers.

על מותו של אריאל שרון, הלוחם

המנהיג הצבאיוהפוליטי בישראל, אריאל שרון, הלך לעולמו , לאחר 8 שנים בתרדמת בעקבות שבץ . כמו כל הצבא והמנהיגים אחרים , הוא לא תמיד היה מוצלח במה שהוא יצא כדי להשיג , אבל לא יכול להיות ספק כי אריאל שרון Z ” L הוא אחד מאותם אנשים הנדירים שהשיגו הרבה בשני תחום עשייה צבאית, ומאוחר יותר בפוליטיקה.

אריאל שרון היה איש המכובד על ידיהריאליסטים הפוליטיים של ימיןושנוא על ידיתומכי האיסלאם השמאל, אתרים שמאלניים כבר קשה בעבודה מריחת אריאל שרון, הרקורד שלו ובמורשתו . מצפים להרבה יותר מאותו בימים הבאים , זה זמן עבור ‘ השנאה של שתי דקות “שמאלנית .

שיאו הצבאי של אריאל שרון, היה מרשים והוא עלה במהירותממלחמת העצמאותוהיה אחד מאבותהישראליים הכוחות מיוחדים . הקריירה הפוליטית שלו הייתה לומר לוחמנילפחותולא תמיד מצליח , אבל אחד מהירושות הגדולות שלו הואמכשול ההפרדה , שהציל את ישראלממחבלים מתאבדים מוסלמים אין ספור ומנע טבח רגילשבקר שובבאזרחים ישראליים.

קטע זהמהמקום של הארי על ידי מארק גולדברג, מסכם את העליות ומורדות שלקריירה צבאית ופוליטית רב.

מר גולדברג אמר :

” אריאל שרון היה איששקריירה צבאית יצר את האתוס של צבא ההגנה לישראלוהניח את עמוד השדרה של הכוחות מיוחדים יוצא דופן שלה. אריאל שרון הלך מלהיות מפקד מחלקה במלחמת עצמאות של ישראלליצירת 101 יחידה , יחידת הכוחות מיוחדים הראשונה של צה“ל מהתחלה. הוא היה רק 23 בזמןוכבר החזיק בדרגת רב סרן . הוא עבר לפקד על חטיבת הצנחנים הצעירות במהלך תקופת השיא שלהםכחוד החנית של צה“ל , שמטרתה משיק פעולות ענישהלמדינות אויב שכנים. הוא נראה לגלםהכח האגרסיבי שלצה“ל.

הוא הוביל את הפלישה שלהמדבר סיני במהלך 6 הימים. במהלך עימותשנערךדרגת האלוף ופיקד עלאוגדת שריון . הטנקים שלו מוכים ולאחר מכן שבר את הצבא המצרי כפי שהוא דהרלתעלת סואץ. במלחמת יום הכיפורים , לאחר שפרש משירות צבאי פעיל , שרון שירת כמפקד במילואים שלאוגדה משוריינת והראה עוז שלובתקופה שבה המדינה שלו זקוק לוביותר. בעוד שכל היה בנקודת משבר היה זה שרון ‘ אריק ‘ אריאלשנאלץצליחת תעלת סואץומוקף הצבא 3 המצרי שאילץ את המצרים להסכים לתנאי הפסקת אש. במונחים אסטרטגיים המעבר המוצלח שלו פשוט לא יכול להיות מוגזם.

אבל בתוך כל הטובבקריירה הצבאית שלו לשקר צלקות שרודפות אותו ואת מדינת ישראל. זוהידרכם של כל הגנרלים המוצלחים, כי הכוח הגדול ביותר שלהם הוא גם החולשה הגדולה ביותר שלהם. שרון היהבכלל אגרסיביבעובש שלפאטון כללי או נפוליאון. הוא תקף את האויב.

אינסטינקט תקיפה זו הוביל אותו לעשות טעויות שכמעט הרסו את הקריירה שלו. כמו גם להיותהיחידה המפורסמת והמצליחה ביותר בתולדות צה“ל, היחידה 101 הייתה גםהעקובה מדם . ספירת הגופות הגבוהה להחריד הנובעות מפעולותיהםהביאוליחידהשקופלהלצנחנים אחרי שנה בלבד וחצי. הכתם הגדול ביותר על 101 היה מבצע בעיר הירדנית קיביה בי 69 אזרחים נהרגו על ידי כחותיו של שרון. למרותהקרבבמיתלה היה כלול בדברי הימים של ההיסטוריה של צה“ל זה היה קרבשלא צריכים כבר נלחם . הקרב היה עקוב מדם כמו שזה היה מיותר. הקריירה הצבאית שלו נתקעה בגלל זה. למרות שזה היה להמריא שוב בתקופת כהונתו של יצחק רבין כרמטכ“ל “.

ככללי זה היה שרון, שחצה את תעלת סואץ

משהו שווה במיוחד ההיי תאורה כאשר שוקלים ההתנתקות המאוחרת שלו מרצועת עזה הוא ששרון סיים את הקריירה הצבאית שלו כמפקדמחוז הדרום . במהלך תקופה זו היא ההצלחה הניח אתההתקוממות בעזה באמצעות כשרונו המיוחדללחימה בעצימות נמוכות “.

קראו את שארב: http://hurryupharry.org/2014/01/11/the-passing-of-a-warrior

המאמר של מר גולדברג הוא מאוד הוגן ומכסה גםהחיוביים וגם שליליים של החיים והקריירה של אריאל שרון. הוא צודק כשהוא אמרשאריאל שרון ופעולותיו הצבאיות והפוליטיות יהיו הנושא לוויכוח לשנים הבאות .

עם זאת, שבו אני לא מסכים עם מר גולדברג הואבשבח תמיכתו של אריאל שרוןלהתנתקות מעזה שלו. ההתנתקות , שהיה כרוכהבפינוי הכפוי של יישובים יהודים , כמו גוש קטיף , שהיו מבוססים היטב , פורה וגם לרוץ,ומסירתה של עזהלחבורה של פראים , שכבר הפך אותולדמוי מלחמה אלימה אזור השריעה.

 יכול להיות שזה נראה כמו‘ שטחים תמורת שלום ‘ עסקה טובהלפוליטיקאיםבזמן שבו עזה נמסרה , אבל שלום לא היההתוצאה. זהו, לדעת , בניגוד לנקודת מבטו של מר גולדברג, היא טעותשתהיינה לכך השלכות לטווח ארוך. למרות ניהולהפראים בעזהבהומנית כדרךכצבאית אפשרי, והגנה על האוכלוסייה היהודית בעזה הייתה אולי קשה מאוד , המאפשר עזה להפוך למשגר רקטות מילא את הראש במקרהשיכול לפגוע בחלקים ניכרים של מדינת ישראל , הוא נראה יותר ויותר כמוטעות פוליטית חמורה.

עם זאת, עכשיו זה לא הזמן לזכור את הטעויות שכל הגברים עושים , אבל במקום לזכוראדם שנלחם קשהלמדינה שלו, בשדה הקרב, בחמ“לובחדר מתלבט ,ואני רוצה לסיים את זה חתיכה באיחוליהחיים ארוכים של משפחת שרון .